בנות, קראו בשעות הפנאי, מידע די מעניין, ההיסטוריה של בישולים איטיים והפרנקי שלנו.
סיר איטי (גם "סיר איטי", "סיר ארוך", "samovar", "cook") - קדירת קרמיקה עבה דפנות המותקנת במארז עם חימום חשמלי לתכנות, המיועדת להרזת כלים בטמפרטורה נמוכה יחסית. כמו תנור רוסי, החימום מתבצע לא רק מלמטה, אלא גם מדפנות התבנית.
לדברי ל 'נרגה, הרעיון של בישול איטי מגיע מהסיר לבישול שעועית, הידוע עוד מימי קדם.
בניו אינגלנד, מהמאה ה -18, שעועית הושארה בתנור בן לילה; בישול איטי של השעועית איפשר להם לספוג את טעם התוספים (כמו בייקון או מולסה), והמנה שהתקבלה שרדה עד היום כשעועית בוסטון.
הנסיבות המדויקות של הסיר הראשון שחומם בחשמל אינן ידועות. בשנת 1936, הממציא משיקגו אירווינג נקסון רשם פטנט על אחת הגרסאות וניסה לייצר אותה בשם אנגלית. כיריים לכל המטרה של נקסון. הניסיון לא צלח, אך החברה האנגלית.חברת Naxon Utilities נרכשה על ידי ריבל, אשר בשנת 1971 יצר את התנור האיטי שהפך במהרה לפופולרי תחת המותג האנגלי. סיר חרס. בשנת 1974 הופיע עיצוב מודרני, עם מאגר קרמיקה נפרד, שהקל על שטיפת המתקן.
בשנות השמונים של המאה העשרים בברית המועצות, תנור האיטי Parenka הופק על ידי מפעל בניין המכונות של סברדלובסק על שם MI Kalinin, מדריך השימוש נכתב על ידי פוקלבקין והוא משמש עדיין כמדריך לבישול איטי.
המומחה הקולינרי הידוע V.V. Pokhlebkin מתחקה אחר מקורותיו של הסיר האיטי לסיר בתנור רוסי.
אנשים סבלו מהחיים המעורערים, מהלחצים בעבודה ומחוסר היכולת להקים אוכל קבוע וזול בזמן, מבלי לנקוט בשירות אוכל רגיל וחסר טעם. כלומר, הבעיות הללו לא נפתרו על ידי האצת הכנת מזון או חימום מים לתה וקפה, כפי שאנשים עם ידע מוגבל בחיים וחשיבה מטאפיזית האמינו, אלא על ידי קבלת אוכל בזמן נתון, למשל, בזמן שהגיע. הביתה מהעבודה, מוכנות, ללא צורך לעשות משהו בעצמך בשביל זה, לפחות בזמן הקצר ביותר. אחרי הכל, אדם עייף, באופן עקרוני, לא יכול וכפי שהאמינו זה מאות שנים, לא צריך לבשל אוכל, כי הוא תמיד יעשה טעויות. מכאן, דווקא מתוך פרקטיקת חיים זו, קם מוסד הכנסת האורחים, וכלל לא ממניעים של אופי מוסרי, חסד ו"זבל "דומה.
רק משרת מיוחד יכול היה להכין ארוחה חמה מוכנה עד שהעובד הגיע מהעבודה במשפחות עשירות, ובמשפחות עניות - בן משפחה ששוחרר מכל תפקידיו האחרים - אשה, אחות, בת, שתמיד הייתה להיות בבית והיו עסוקים אך ורק בעבודות הבית. כידוע, כמעט ולא נותרו בני משפחה "משוחררים" כאלה בחברה הסובייטית בשנות השישים והשמונים, למעט גמלאים ותיקים, שבעצמם נזקקו לעיתים קרובות לעזרה.
לפיכך, הבעיה של הכנת אוכל לעובדים עד שחזרו מהעבודה הייתה הבעיה העיקרית של חיי היומיום בחברה הסובייטית. החיים התפרקו מסונכרנים עם קריסת המשפחה ותפקידיה העתיקים של יצירה ושימור האח של המשפחה.
הפליטיבים ש"תיקנו "מצב זה היו" הפסקות הצהריים "המסיביות במוסדות, כאשר עובדים, שהתפרקו לקבוצות, בישלו לעצמם אוכל על כיריים חשמליות או חיממו את האוכל שהביאו והרתיחו מים לתה וקפה.
אותה משימה - ניצול זמן המדינה לצרכים קולינריים אישיים - החלה לשרת "סעודות" שונות בשירות, הן במשרד והן לרוב בשעות לא רשמיות בשעות הערב, בקשר לימי נישואין או ימי הולדת של עובדים ועבור אחרים. "אקראי" סיבות.
למרות האיסורים המחמירים ביותר להשתמש בשטחי משרדים לשכרות ואירועים "קולינריים" אחרים, מרשמים אלה שהגיעו מלמעלה, לאחר חודש או חודשיים מהוצאתם להורג רשמית, הופרו אז פה אחד על ידי כולם, והכל חזר "לנקודת ההתחלה" עם ההבדל היחיד שהתפאורה החיצונית, "סודם" של "המשתה" הרשמית נצפה פחות ופחות, ו"מועדות "נערכו בשנות ה -90 לא רק בגלוי, אלא גם במגע של חוצפה מסוימת, בהדגמה נחרצת.
יש לומר כי "סעודות השירות" היוו מכה קשה למושגים האלמנטריים הקיימים עדיין של שולחן הבית, לקנונים ולכללי הבישול הסבירים והמקצועיים. לבסוף הם גמלו אנשים מאוכל נכון, בריא ואיכותי, מהיכולת והרצון לאכול נכון.
העובדה היא שמבחר המזון של סעודות כאלה תמיד התבסס על חומר מוכן בחנות מוכנה, כלומר על אוכל מוגמר למחצה: שימורי מזון, נקניקיות, מרינדות ובחלק הקונדיטוריה - על הנפוץ ביותר מוצרים רעים של מאפיות קייטרינג ציבורי - לחמניות, עוגיות קצרות, לחמניות ביסקוויטים, כלומר על כל סוגי הבצק המכילים אחוז גבוה של ביצים וסוכר ומבושלים לא עם שמרים, אלא עם סודה או אמוניה.
באשר להכנה הקולינרית בפועל, הם הוגבלו ל"סלטים "בגרסתם הסובייטית הוולגרית ביותר, כלומר באמצעות שימורי אפונה ומיונז, שמשום מה, בניגוד לכל כללי הטעם והטעם הטוב, שולבו עם טרי. כרוב, סלק (מבושל, ולפעמים גולמי, מגורד), המהווה אתגר בלתי מתקבל על הדעת לכל קנונים של המטבחים הלאומיים של עמי העולם, כמו גם הכחשה הוכחת של מושגי התאימות למזון והרמוניה בטעם המקובלים בתרבויות חֶברָה. אך האדם הסובייטי התגלה כמורגל, או ליתר דיוק מאולף, לשילובי הטעמים הבלתי טבעיים בעליל, שלכאורה היו רעולי פנים ואף "שטפו" בשל השימוש הרב בשתייה אלכוהולית, גם מבלי להקפיד על כללי הרמוניה שלהם עם כלי אוכל.
לפיכך, הבעיה של תיקון החסרונות והעיוותים בחיים הסובייטים ובכלל באוכל הביתי בפרט הייתה מסובכת להפליא על ידי שזירתם של אותם "פראים" אליהם הסתגלו ההמונים הבורגניים של החברה הסובייטית, כאשר הם עצמם בחרו, בהתנדבות, בקלים. דרך "להתגבר" על קשיי החיים, להתמצא ב"שולחן הקר ", כלומר כריך משומר שאינו דורש שום כישורי קולינריה או תשומת עבודה, אך ב"שולחן הקר" הזה הם העדיפו את זה הכי מגעיל, הכי מגוון וולגרי ולא בריא - תערובת שרירותית של כל מה ש"השיג את זה ", שטפה את אותה תערובת אקראית של משקאות אלכוהוליים ומלאכותיים: וודקה, יין מועשר, בירה, פנטה, קוקה קולה, פפסי קולה ונוזלים אחרים בצבע עז. תמציות מלאכותיות. ללמד אנשים כאלה לאכול כראוי לא הייתה משימה קלה ובלתי מודה, שבאמת, לא היה במה להתמודד. שכן התוצאה יכולה להיות אפסית בלבד.
עם זאת, הנציגים הטובים ביותר של ההנדסה ושל מעמד הפועלים באמצע שנות השמונים הציבו לעצמם משימה כזו, והגדירו נכון את הקו האסטרטגי והטקטי שלה. היה צורך להתחיל לא עם הארה ושכנוע של ראשי הבורגנות העננים מבורות ואלכוהול, אלא עם יצירת סוג חדש של בסיס האח, שיעזור לארגן את החיים בדרך חדשה.
במפעל הגדול ביותר לבניית מכונות של ברית המועצות על שם MI Kalinin בסוורדלובסק, מהנדסים, מעצבים בקשר ידידותי איתי, הפועלים כמומחים קולינריים ויועצים בפיתוח סוג חדש של האח, החליטו ליצור סיר שקט - אח, מעצם שמו עקרונותיו של פעולתו כבר הייתה ברורה - אנטיפוד של סיר לחץ מזיק ... הכיר השקט היה אמור לבשל לאט, אבל ... כדי שהמנה תצא בזמן, כלומר בזמן מאוד ספציפי וקבוע מראש. אז, אפילו אדם בודד לחלוטין יכול בבוקר, למשל, בשעה 9-10, להפעיל את הכיריים האיטיות עם מרק ולהגדיר אותו מוכן לשעה 15:00. כשהגיע הביתה 5-10 דקות לפני זמן זה, האדם מצא את ארוחת הערב מוכנה, כל שנותר היה למזוג אותה לצלחות.
אם האדם איחר, אז המנה לא נשרפה ולא רתחה, הכיריים האיטיים כובו אוטומטית ברגע שחלפה תקופת הבישול. בסיר האיטי ניתן היה לבשל לא רק מרק, אלא גם מנות עיקריות מכל סוג של חומרי גלם מזון. ניתן להאריך את זמן הבישול 8-10 שעות. במילים אחרות, אפשר היה בבוקר, מראש, לקבוע לעצמך ארוחת ערב בשעה 20:00 ולקבל אותה טרייה, לא מבושלת יתר על המידה, לא מבושלת יתר על המידה, לא מייבשת יתר על המידה בדיוק באותה תקופה.
זו באמת הייתה מהפכה בייצור הקולינרי ובחיי היומיום. ואכן, בניגוד לסוגי האח האחרים, הסיר השקט היה הקלה גדולה אפילו במובן קולינרי בלבד, מכיוון שטכנולוגיית הבישול שאומצה בו הייתה הנכונה ביותר מבחינה קולינרית, והייתה גם בעלת ערך קולינרי, שכן המנות במוקד החדש היו טעימות, תוך שמירה מוחלטת על הטעם והארומה הטבעיים של המוצרים המקוננים.לבסוף, יתרון עצום של הכיריים האיטיות היה בכך שהוא מאפשר לבשל מנות מכל מטבח לאומי, לא רק שלא הגביל את היצירתיות של הטבח, אלא גם הרחיב ביותר את האפשרויות לכל פנטזיות קולינריות.
אני יכול לומר בכנות כי רק בעזרת הבישול האיטי שלטתי והבנתי את עומק הרעיונות הקולינריים של המטבח הסיני, שאת המנות לא הצלחתי להתרבות במלואן על תנור גז, שלא לדבר על כל האחרים.
בינתיים, עקרונות הפעולה של הכיריים האיטיים, כמו כל היצירות הגאוניות, היו פשוטים ביותר